ברכות נח לפני מותו

הברכה לשם ויפת פותחת במילה: "ויאמר", הדבר מעיד על כך שלא הייתה בפרק זמן אחד עם קללת כנען, מסתבר שהייתה ערב מותו של נוח, כך היה דרכם של הקדמונים לברך את בניהם ערב מותם, ואם כך שנים רבות עברו בין קללת כנען לברכת שם ויפת. נוח לא יצא מן העולם רק מתוך הפסימיות שאפפה את חייו אחרי המבול, אלא נסך תקווה בשתי משפחות בניו שם ויפת. נוח מברך את ה' אלוהי שם, וכוונת דבריו שה' המבורך יברך את שם ה' ויהיה בעזרו. "יפת אלוהים ליפת", לשון הלקוחה מארמית שמשמעותה ירחיב את גבולו, כמו שאמר יצחק: "עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כו, כב), ובפרק הבא הכתוב יתאר את הארצות והאיים בהם ישבו צאצאי יפת. בברכת שם משתמש נוח בשם הויה, היה הווה ויהיה, שם המציין את העובדה שה' הוא מקור הבריאה, ובברכתו ליפת שם אלוהים, שם הקשור לבריאה עצמה, השם הנמצא בתיאור הראשוני של הבריאה. יפת מקבל שטחים רבים, אבל ה' שהוא האלוהים ישכון באוהלי שם. נוח לא שוכח להזכיר בברכת שם וגם בברכת יפת את העובדה שכנען יהיה עבד לשני אחיו. זו הפעם הראשונה במקרא שהברכות והקללות מדורגות, עד כה אלוהים בירך את כלל האנושות בבריאה ואחרי המבול, וקילל את המין האנושי כל בני האדם ובנות האדם אחרי החטא הקדמון בגן עדן. נוח יצר את ההדרגתיות וחוסר השיויון, מציאות זו התקבעה בעולם, שהעבדות הייתה נחלתו שנים רבות. ה' יברך את אברהם שזרעו יקבל את המשימה לצמצם את הפערים בעולם, לשחרר את העבדים, ולהחזיר את העולם לגן עדן.